פסק-דין בתיק ע"פ 5460/12

השופט א' שהם:

פתח דבר

1.       לפנינו ערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר ניתנו בת"פ 38044-02-11, על-ידי כב' השופט א' טובי. המערער, אשר הופיע בכתב האישום תחת השם מהרי רחמים ברוך (ולא כשם שניתן לו בהודעת הערעור), היה הנאשם 1 בכתב אישום שהוגש נגד שני נאשמים.

          במסגרת האישום הראשון, יוחסה למערער ולנאשם האחר (להלן: הנאשם 2 או סלומון), עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). למערער יוחסה, בנוסף, בגדר האישום הראשון, גם עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין. האישום השני מיוחס למערער בלבד, ובמסגרתו הוא הואשם בתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 לחוק העונשין; ובאיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

          שני הנאשמים כפרו בעבירות שיוחסו להם והורשעו על-ידי בית משפט קמא לאחר ניהול הוכחות.

2.       ביום 3.6.2012, נגזר דינו של המערער והושתו עליו העונשים הבאים: 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו 4.2.2011; הפעלת עונש מאסר על-תנאי בן ששה חודשים שהוטל על המערער בת"פ 9311-10-09, על-ידי בית המשפט השלום בחדרה, וזאת במצטבר לעונש שהושת עליו בתיק זה, כך שעל המערער לרצות 54 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו; וכן 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים ממועד שחרורו של המערער מריצוי עונש המאסר, לבל יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע.

3.       יצוין, כי ביום 15.7.2012, גזר כב' השופט א' טובי את דינו של הנאשם 2, בהשיתו עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, ו- 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירת אלימות שהיא פשע.

          נקדים את המאוחר ונציין, כי ערעורו של המערער לעניין חומרת העונש מבוסס, רובו ככולו, על הפער בין העונש שהושת עליו לבין עונשו של הנאשם 2.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד הנאשמים

4.        בכתב האישום נטען כי הנאשמים, המערער וסלומון, הינם תושבי העיר חדרה "והם קרובי משפחה". ביום 4.2.2011, בסמוך לשעה 02:00, דקר המערער את סלומון בבטנו באמצעות סכין, וגרם לו לפצע דקירה בדופן הבטן באורך של 6 ס"מ, וכן לפצע דקירה במעי הדק באורך של ס"מ אחד. בעקבות כך, נזקק סלומון לניתוח דחוף ולאשפוז בן שבוע ימים.

           לאחר שסלומון נדקר בבטנו, כמפורט לעיל, הוא הטיח במערער "כי דקר אותו". בשלב זה, הבחינו בשני הנאשמים סיירי משטרת ישראל ועיריית חדרה, והם ביקשו מהמערער לעצור ולהשליך את הסכין שהיתה בידו, אך בתגובה לקריאה זו נמלט המערער מהמקום. לאחר מרדף קצר, שבמהלכו השליך המערער את הסכין שהיתה ברשותו "אל עבר גג מבנה סמוך", נתפס המערער בידי השוטר שמאי חיימוב (להלן: השוטר), אשר הצליח לאזוק אותו באחת מידיו. עוד נטען בכתב האישום, כי בעוד השוטר מנסה לאזוק את המערער בידו השניה, התקרב סלומון אל המערער "ותקף אותו באמצעות בקבוק זכוכית שבור וחתך את פניו וצוארו". כתוצאה מתקיפה זו, נגרם למערער חתך גדול בלחי, בשריר הלעיסה ובצוואר ימין. כמו כן, נגרם למערער דימום עורקי פעיל והוא נזקק לניתוח דחוף ולאשפוז.

           עד כאן תיאור העובדות במסגרת האישום הראשון.

5.        האישום השני מיוחס למערער בלבד, ובו נטען כי ביום 7.2.2011, ולאור מצבו הרפואי, נלקח המערער, לבקשתו, לטיפול במרכז הרפואי הלל יפה, בליווי השוטר דוד טל (להלן: טל). בעוד המערער וטל ממתינים לטיפול הרפואי, ביקש המערער לעשן סיגריה, בין כותלי בית החולים, אך טל סרב לכך. בתגובה, החל המערער לצעוק ולהשתולל ותקף את טל באמצעות ידיו ורגליו, הפיל אותו לרצפה מספר פעמים, וגרם לו לכאבים ברגליו. בהמשך, בהיות השניים בחדר המיון בבית החולים, איים המערער על טל כי יפגע בגופו, באומרו לו: "אתה לא תחיה בשקט, אתה לא מכיר אותי".

           כאמור, כפרו שני הנאשמים באשמות שיוחסו להם והורשעו לאחר שמיעת מלוא הראיות.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

6.        בפתח הכרעת הדין, ציין בית משפט קמא, כי המערער וסלומון אישרו כי הותקפו במהלך האירוע כמתואר באישום הראשון, אך לטענתם הם אינם יודעים את זהותו של התוקף. כמו כן, כפרו השניים בטענה, כי הם עצמם תקפו מאן דהוא במהלך האירוע. המערער נחקר במשטרה, ובמרבית הודעותיו הוא שמר על זכות השתיקה או שביקש להפסיק את החקירה, משום שאינו חש בטוב. בהודעתו השניה מיום 8.2.2011 (ת/3), טען המערער כי הגיע לצומת חדרה בסמוך לשעה 02:00 והבחין בהתקהלות. הוא הלך למקום ההתקהלות, ואז התפתח, לטענתו, ויכוח שבמהלכו התיזו על פניו גז מדמיע. לאחר מכן, השכיב אותו, אחד השוטרים שהיו במקום, על מכסה מנוע רכב, ואזיק אחד נסגר על ידו. מאחר שהוא חש תחושת רטיבות "ושריפה בגרון" וכן הבחין "בדם על כולו", הוא רץ לכיוון מסעדה סמוכה כדי לקרוא לעזרה, ובהמשך הוא הוכנס לרכב והוסע לחדר מיון בבית חולים. לאחר שהוצגה בפניו סכין שנתפסה בזירת האירוע, הוא הכחיש כי הסכין שייכת לו.

           בהודעתו הרביעית מיום 11.2.2011 (ת/6) שמר המערער, בתחילה, על זכות השתיקה ורק לאחר מכן נאות להשיב על שאלות, והכחיש כי דקר את סלומון. כשנשאל מדוע השליך סכין, תוך כדי מנוסתו, הוא טען כי אינו זוכר שהיתה סכין ברשותו. לטענתו, הוא צרך, עובר לאירוע, אלכוהול בכמות גדולה, כיוון שסבל מכאבי שיניים. בנוסף, טען המערער, כי לא ידע על קרבת משפחה בינו לבין סלומון, ולדבריו הוא גילה את עובדת היותם קרובי משפחה רק בבית החולים.

           בהודעה שישית מיום 8.2.2011 (ת/15), נחקר המערער בנוגע לתקיפת השוטר טל בבית החולים, ולטענתו השוטר היה עצבני עקב זמן ההמתנה הממושך, וכאשר הוא (המערער) ביקש לעשן, קרע לו השוטר את הסיגריה שהיתה ברשותו. המערער הוסיף וטען כי אמר לשוטר שלא יגע בו, בשל התפרים בגופו, אך למרות זאת סטר השוטר בפניו, פגע בתפרים שהיו בגרונו, והעיף אותו לרצפה. כמו כן, כך טען המערער, השוטר גרר אותו לאורך המסדרון ובעט בצלעותיו. המערער הכחיש כי הוא עצמו תקף את השוטר, וטען כי אינו זוכר שאיים עליו, הגם שאמר לו כי יש בכוונתו להתלונן במח"ש.

7.        המערער העיד בבית המשפט, כי נכח בזירת האירוע, והגיע למקום כדי לקנות סיגריות, ובתוך כך הוא נכנס למסעדת שווארמה שהיתה בסמוך (להלן: המסעדה), כדי "להגיד שלום לאנשים שהיו במקום, אותם הכיר". לאחר מכן, הוא יצא מהמסעדה בלווית הנאשם 2 ואדם נוסף, שהוא אינו זוכר את שמו. לא ידוע לו כיצד נפגע הנאשם 2, למרות שהוא עמד לידו, והוא הכחיש בתוקף כי הוא זה שדקר אותו בסכין. לאחר הגעת שוטרים למקום, הם התיזו גז פלפל לעיניו, והוא החל להשתולל, בשל הצריבה הקשה בעיניו. לא ידוע לו מי חתך אותו בפניו, ולטענתו הוא לא הבין מה קורה איתו, בשלב זה. בהמשך, נגע המערער בפניו והרגיש "שיש לי תעלה בפנים והמון דם", ובעקבות כך הוא נכנס למסעדה, כשראייתו מעורפלת ומטושטשת. תוך כדי כך, "הגיע אליו בקבוק לידיים", והוא יצא החוצה כשהבקבוק בידו, ומשלב זה ואילך, הוא אינו זוכר דבר. המערער הכחיש בעדותו כי החזיק סכין, בשלב כלשהו של האירוע, או כי השליך סכין על גג מבנה סמוך.